מי היו הויקינגים ?מבט חברתי
לאורך ההיסטוריה, אנשים למדו לסגל את עצמם, לתנאים הפיזיים של הסביבה שלהם. האופי הגיאוגרפי של מדינות סקנדינביה הוא המקור של המאורעות ההיסטוריים, אשר היו בעלי חשיבות גדולה במיוחד לאירופה המערבית, במשך תקופה המפורסמת בכינוייה ?"התקופה הויקינגית".
ה"ויקינג" או "תקופת הויקינגים" , הפכו לכינויים נפוצים של עמי סקנדינביה ובמיוחד בתקופה של 200 שנים של היסטוריה שלהם, המאות 8-10 לאחר הספירה.
הפרנקים אשר נתנו לצרפתים את שמם, עד עצם היום הזה. קראו לויקינגים "אנשי הצפון" ,שפירושו הפשוט "האיש מהצפון", בעצם, באיזה שם אחר, הם יכלו לכנות אותם ?.
כולם דיברו באותה שפה ,אשר הייתה כה שונה מזו של הפרנקים, וכולם באו מאותה פינה קרה של העולם .
המקור המדויק של השם "ויקינג" הוא בגדר מסתורין. מלומדים אחדים האמינו, שפירושו "איש המפרץ", אולם למרות ההשערה המלומדת הזו, הבעיה עדיין לא פתורה . מכל מקום, מה שלא יהיה מקורו, משמעותו הייתה מוגדרת מספיק. בכך שהשתמשו בו במיוחד, על מנת לתאר פירטים או אנשים, אשר מסיבות כלכליות, הפליגו במסעות ביזה, וחזרו לבתיהם להתיישב שוב בחוותיהם .
מי היו אלה בדיוק הויקינגים ?.
הספנים הסקנדינביים אשר לפתע הופיעו על הבמה של ההיסטוריה, מבחינה אתנית ושפה המשותפת בכל סקנדינביה, יצרה תחושה של סולידאריות, אשר אין להתעלם מערכה . בנוסף, מגע קרוב עם הים, נתן סיבה לתחושה של הניסיון המשותף בין שלושת המדינות הסקנדינביות . לא היו מדינות לאומיות נפרדות, כפי שאנו מכירים היום, כך שזה יהיה נכון ומוצדק לנהוג בסקנדינביה כיחידה אחת שלמה, כאשר מדברים על התקופה הויקינגית. השוני במנהגים ובנתיבי המסחר, היו בעיקר, כתוצאה ממיקום גיאוגרפי של המדינות ,ולא בשל מבנה הפיזי או האופי הפיזי שלהם.
ניתן לחקור ולהבין, כיצד הנורבגים יצאו לפעולה באזור האטלנטי הצפוני. השבדים, בים הבלטי דרך נהרות רוסיה ומזרחה והדנים שפשטו בכיוון של דרום מזרח לאורך החופים של צרפת, ספרד והים התיכון . אבל, יעדים אלה נאמרים בהכללה, משום שלאף אחת מהמדינות האלה לא היה מונופולין על שום נתיב שהוזכר לעיל. יותר מכך, היה די ברור, שאנשים שחיו לאורך החופים הגסים בחוף המערבי של נורבגיה, יהיה להם דרך חיים שונה, מאשר התושבים של דנמרק, עם שדותיהם השטוחים והנוחים והפיורדים המוגנים.
בתקופה הויקינגית, היו מלחמות רבות בתוך סקנדינביה, אבל, לפחות ככל שזה נוגע לתקופה הזאת במחציתה הראשונה, מלחמות כאלה היו בעיקר ניסיונות של בעלי נכסים מקומיים, לספח תחת חסותם יותר אזורים שבסמיכות להם ככל שניתן. יותר מאשר מאבקים בין לאומים שונים .
באותה תקופה, לא היה צורך במאמץ רב כדי להיקרא מלך, וזה לא קרה עד לסוף התקופה הויקינגית בסביבות שנת ה- 1,000 לספירה. התקופה שבה מדינות לאומיות קמו . האיכרים או האצילים, יצרו את הגרעין של החברה . הם יצרו שיכבה או מעמד ביניים רחב. הם היו חופשיים, והייתה להם את הזכות לשאת נשק ולהופיע לפני ה"טינג ", שהייתה העצרת המקומית באזור שתחום שליטתם . למעשה לא היו שוני בין המעמדות. אבל, ניתן לשער כמו היום, שאדם ששלט על 100 אקר ( כ- 4,000 קמ"ר ), החזיק בעמדה יותר גבוהה מאשר אחד ששלט רק על 10 אקר .
מעמד האצילים-מנהיגים : מעל שכבת האיכרים הייתה שיכבה יותר גבוהה ומצומצמת- האצילים או המנהיגים והמלכים. הם היו מנהיגים שנבחרו על ידי העם, והם אלו אשר ניהלו את המסעות הגדולים של הניצחון. השושלת האצילית שלהם ועושרם עשו אותם לנושאי הנורמות והנוהגים הטבעיים, וכך גם סימלו את מעמד זה. אבל זה לא היה מספיק, אם המנהיג לא היה מוצלח, או אם הוא לא היה ישר הוא היה מושלך הצידה , ואנשיו חברו למישהו אחר. אותו כלל גם ננהג כלפי המלך, הוא יכל להיות שליט לגיטימי, ככל שהאנשים אשר בחרו בו, והיו חופשיים לבחור בו, ונשבעו לו נאמנות ב"טינג". למרות העובדה, שבעיקרון, המלכות עברה בירושה, והבן היה יורש הכתר הטבעי.
על שמירת הגבולות המעמדיים בכל מחיר, לומדים מהסאגה הבאה, הפשע הבלתי נסלח :
הסאגה על המלך אולף טריגווסון מספרת, על שליט מחוז בשם ארל הקון ששלט על יותר מ- 16 מחוזות בנורבגיה. הוא התחיל ניצל את מעמדו, לא רק לקיים יחסים עם בנות האנשים בעלי ההשפעה, אבל גם עם נשותיהם. המעללים שלו כמובן הקימו לו הרבה אויבים. לאחר ששב המלך אולף לנורבגיה ממסעו באנגליה, סיפרו לו נאמניו על מעלליו של ארל הקון . כאשר הגיעה הידיעה לאוזנו של ארל הקון שהמלך מחפש אותו, החליט לברוח לאחת מפילגשותיו בשם תורה שגרה ברימול, וביקש ממנה להחביא אותו. בעקבותיו הלך האיש הקרוב אליו ביותר בשם קארק. במשק של פילגשתו, היא חפר תעלה בדיר חזירים, ולתוכו שניהם נכנסו, לאחר מכן הפילגש כיסתה את הפתח. בעקבות הלשנה המלך אולף וצבאו באו לרימול לחפש אחרי הקון. משלו עלה בידיו למצוא אותם, המלך אולף כינס את האנשים בחצר ועמד על סלע- אשר היה קרוב לפתח של המחבוא, ובמילים נחרצות הוא הבטיח פרס עצום וכבוד, לכל אדם אשר יתנקש בארל אקון. הנאום הזה נשמע על ידי ארל וקארק שהיו במחבוא. לאחר שהמלך והמחפשים עזבו את המקום, פנה ארל הקון לקארק ואמר לו : "מדוע אתה כה חיוור כאשר מסביב האדמה שחורה - , האם יש משהו בלבך קארק?, האם יש לך מחשבות של בגידה בי ??. "לא" אמר קארק, "אנחנו שנינו נולדנו באותו לילה, ואין הבדל ולא יהיה שום הבדל בין השעות של מיתתנו". כאשר בא הלילה, קארק ישן וארל השגיח, אבל קארק היה כה נסער שמילמל בשנתו. ארל העירו ושאל אותו :" על מה חלמת?". קארק השיב: " בחלומי ביקרתי בלאדיר בביתו של המלך אולף. ואולף ענד על צווארי שרשרת זהב",.ארל ענה לו: " השרשת שהמלך אולף טריגווסון ישים מסביב לצווארך, טבעת של דם אדום תהייה לך זו, אסור לך להיפגש אתו, והיזהר שלא לבגוד בי. מעתה אצטרך להשגיח עליך היטב ". לאחר מכן שניהם עמדו שעות רבות חסרי שינה, מביטים אחד על השני בחוסר אמונה . אבל עם עלות השחר, נרדם ארל שהיה נסער מחלומו של עוזרו. כה נסער היה שהוא מצונף בולו בפינת התעלה ,וכל גופו מתנודד בחוסר יציבות, וקורא בקול ובצורה מפחידה. קארק שגדל פחדו ומילא אותו באימה החליט לנצל את ההזדמנות, הוציא סכין רחבה מחגורתו תקע אותה בצווארו של ארל, לאחר מכן כרת את ראשו של קארק והכניסו לשק . למחרת הוא בא עם הראש למקום מושבו של המלך אולף בלאדיר וסיפר לו שמילא את בקשתו וציפה לקבל את הפרס המיוחל. אולם המלך במקום לתת לו את הפרס, עוד באותו לילה ציווה לכרות את ראשו .
הסאגה הזאת מלמדת, על התפישה של התפקיד של הריבוד החברתי ,כאינסטרומנט שהיה שקול יותר מכל שרות.עבד בדרגה נמוכה כמו קארק שרצח אציל, ביצע פשע בלתי נסלח, כנגד המבנה המעמדי, פשע שאין לו כפרה והסנקציה היחידה היתה עונש מוות.
החלוקה למעמדות
מעמד האכרים :
חייו של האיכר תוארו בפרוטרוט בשפע בסאגות. כללית נראה, שדרך חייהם לא הייתה שונה מדרך החיים של האיכרים הסקנדינביים. לפחות, בתחילתה של תקופת התעשייתית. כל משקי הבית היו משקים אוטרקים ?משקים שכלכלו את עצמם .
אנשי המלאכה :
בנסיבות נדירות ועבור משימות מיוחדות, איש מלאכה מקצועי נשלח לעשות את מלאכתו על פי הזמנה. אנשי המלאכה האלה יצרו שיכבה נפרדת למרות, שהם לפעמים גם התעסקו במשק החי. בתוך כך התעסקו באומנותם . איש המלאכה החשוב ביותר, היה הנפח של הכפר, אשר היה ידוע ואמון על האומנות כלי היד. יתר הדברים האחרים, אשר אותם האיכרים לא יכלו לייצר בעצמם, במיוחד מוצרי מותרות, הם נאלצו לקנות אותם מסוחרים .
מעמד הסוחרים :
הסוחרים מצד שני, יצרו שיכבה נפרדת אחרת, למרות, שלעיתים הם היו גם בעלי אדמות .הם סחרו בבקר ,פרוות ,וניתן היו לזהותם על פי המאזניים שנשאו איתם ביד אחת והחרב ביד שנייה שנועדה להגנה מפני שודדים .
מעמד העבדים :
ההבדל המעמדי בתקופה הויקינגית, לזו של סקנדינביה בתקופה המאוחרת יותר היא, שהראשונה כללה מעמד נוסף, המעמד הכי נמוך בסולם, מעמד העבדים. העבדים נועדו לעשות את כל המשימות הבלתי מוגדרות והקשות , אשר דרשו כוח פיזי בלבד. ביו היתר ליוו את משלוחות שיצאו למסעות ביזה ונשאו עבור הלוחמים את המשאות הכבדים . באופן בסיסי העבדים היו שייכים לאדוניהם מזמן לידתם. לא היו להם זכויות לגאליות , וכמובן הם לא היו רשאים לשאת נשק. אישה חופשייה, אשר ילדה לעבד, הורידה את עצמה לדרגתו של האבא. מכל מקום, עבור האדון, להביא ילדים מאישה שהייתה בקשר אינטימי אתו, נחשב כתוספת תועלתית לכוח העבודה של המשק, ללא קשר למעמדה.
מעמד האישה :
יש לציין, שבכל המובנים האישה הייתה בדרגה שווה לזו של הגבר, כדי לציין את הסמל לשוויון, לאישה היה צרור של מפתחות אשר היא נשאה בחגורתה . היא הייתה השליטה בתוך 4 הקירות של הבית, ולעיתים קרובות היה עליה לנהל את כל החווה, כאשר בעלה או ילדיה יצאו לפשיטות הויקינגיות . כל הממצאים האלה, נסמכים בממצאים ארכיאולוגיים. ישנם דוגמאות רבות, המעידות שהאישה הקימה גל עד, במובן של הקמת אבן קבורה של כתב סתרים, כאשר רצתה להנציח את בעלה או את בניה. כמו גם, הסידור של הקברים מראה, שהאישה נחשבה כבעלת אותה דרגה של הגבר. לא היה הבדל בערכם של חפצי הערך שנטמנו יחד עם המתים ושהתגלו בתוך הקבר בין הגבר ואישה, על פי הנוהג שהתקיים בתקופה הויקינגית.
נישואין :
נישואין היו למעשה נישואיי חוזה בן המשפחות. והאהבה הייתה באה אח"כ אם קרתה. עובדה זו הייתה משותפת בקרב כל המעמדות, והאוכלוסיות של בעלי המשקים. במספר מקרים, האהבה התריסה כנגד כל השיקולים הכלכליים כפי שסאגות מספרות.
על פי ההגדה למרות, שהנישואים הויקינגים היו לרוב מסודרים בין ראשי המשפחות. הסאגות והשירה לעיתים מלמדים, שהויקינגים לא שונים מאחרים בנושא של רומנטיקה ואהבה . בפואמה בשביל סקירניס או המסע של סקיריניר, האל פריאר מתאר למשרתו סקירניר את תשוקתו לגרד בתו של הענק גימיר, וכך הוא כותב:
"מגבוה אני מביט
בעולמות של גימיר,
בתולה במחשבתי,
זרועותיה נצנצו,
והזוהר שלהם מילא את הים ואת האויר,
הבתולה הזו היא יקרה עבורי
יותר מאשר כל בתולה לאדם אחר,
אבל האלים והשדונים לכולם יהיה אותה
וזרים הן אנחנו נישאר".
בהמשך מתואר, מסעו של סקירניר לביתו של גרד, וניסיון לשכנע אותה להיות הכלה של פריאר. אבל היא התעקשה לדחות את הפגישה ל- 9 לילות וכאשר פריאר שמע זאת הוא קרא:
" ארוך הוא הלילה,
ארוכים יותר שתי לילות
וכיצד אחכה לשלושה ?
קצר עבורי חודש,
מאשר חצי מהזמן הזה שמתמהמה.."
המשפחה :
ילדים, כמובן היו הגאווה והאושר של המשפחה, המשפחה ככלל הייתה לה משמעות גדולה יותר כתא משפחתי, מאשר לבודדים ללא ילדים . יחד עם זאת, היו חוקים סקנדינביים, אשר התירו, שילדים לא רצויים ינטשו במטרה שהם ימותו לבסוף. אבל, זה לא היה מנהג נפוץ, רק במקרים שהילדים סבלו מפגם מולד,הם ננטשו למותם. ילדים בריאים לא ננטשו אלא רק בתקופות של רעב חמור. לתת לילד למות, בכל מקרה, נחשב כחרפה להורים, ואף נתפש כפשע גמור. אם לתינוק ניתן שם, ואביו הניח אותו על ברכיו והכיר בו כשלו, מרגע אז הוא נעשה חבר במשפחה ולקיחת חייו נחשבה לרצח.
מעמד הקשישים :
בחברה הויקינגית, אנשים מבוגרים נחשבו כמטרד. לגדל אנשים מבוגרים נחשב לחוסר מזל, לא רק ע"י אנשים המבוגרים עצמם, אלא גם ע"י משפחותיהם אשר היו צריכים לדאוג להם .
זה נראה אכזרי, אם אנחנו חושבים על יחסם של אנשים בדרום סקנדינביה לאנשים מבוגרים. אבל , לא צריך לשכוח שהאקלים של הצפון היה לגמרי שונה. בצפון, היה תמיד יותר קשה להישאר בחיים , ואנשים שלא יכלו לדאוג לעצמם נתפשו ככאלה , שלא כדאי לשמור אותם בחיים . בהקשר זה כדאי לציין מנהג, שהיה די נפוץ, עד כמעט לזמננו, שהיה נהוג בארצות הצפון. תפקידים שהיו כרוכים בסכנת נפשות ,ניתנו לאנשים המבוגרים, אם זה היה לנסוע בעגלה מרחקים ארוכים, או להשיט סירה במים סוערים,כדי להביא דוקטור או מיילדת, בתנאי מזג קשים. מבחינת סדר העדיפות של החברה הסקנדינבית, לא הייה חשוב המשך קיומו של ראש המשפחה הקשיש, היה יותר גרוע מבחינתם שאנשים צעירים ימותו. למעשה החברה הויקינגית לא רק הקדימה את תיאורית הברירה של צ'ארלס דארווין, שקבעה שהפרטים המותאמים באופן הטוב ביותר לסביבתם, הם אלא ששורדים, אלא גם "עזרה " לתהליך הברירה הטבעי.
הערכים הבסיסיים :
על ערכי הסקנדינבים מתקופה זו ניתן ללמוד מהפואמה המוסרית בשם "הבאמאל"HAVAMAL. אדם לא צריך לצחוק למבוגר ולמדוכא, גם להם יש לפעמים מה לומר ששווה לשמוע . "הבאמאל" נותן כיוונים של איך להתנהג בחיי היום יום, והם נשמעים כה מודרניים ומעשיים להפליא :
אתה חייב , שהיה לך בגדים נקיים , הם לא צריכים להיות בגדי מותרות , אבל הם צריכים להיות נקיים ומסודרים .
אם יש לך מה לעשות, אתה צריך לקום מוקדם בבוקר ולא לבזבז זמן
אל תהיה החבר של האויב שלך .
תמיד תאמר את האמת, על כל פנים מותר לגמול שקר על שקר.
אם באת כאורח, אתה יכול לספר דברים מעניינים. אבל אם לא, עלייך להקשיב בשקט למה יש למארח שלך לומר .
אל תהיה רודף בצע.
שתייה מותרת, אבל אל תשתכר .
אין זו בושה ללכת למיטה מוקדם .
אם אתה מקבל אורחים, אתה צריך להיות אדיב אליהם, להציע להם מים ומגבות, כך שהם יוכלו לרחוץ עצמם, וגם להציע להם מקום ליד האח שם יוכלו להתחמם .
אל תצחק לאורחייך, מאוד קל מהמקום הנוח שלך, לעשות את הנוסע העייף למגוחך .
בראש ובראשונה הייה ישר.
